Knesset on the Way to Preventing Employers from Stealing Sick Days

Remember when sick days were great? Sure, you were delirious, expelling most of your insides and unable to sleep, but you didn’t have to go to school! A day full of books, TV and talking to the happy green men on your shoulder lay ahead.

Eventually though, you become an adult and the man began to limit the amount of sick days you can take. It turns out that being sick can eventually cost you money. In Israel, the law only obligates employers to begin paying for sick leave starting on day 2, and only fully on day 4. It is certainly a question if this policy is fair, though it is understandable to protect employers in this way. Furthermore, employers have the option to compensate their employees for those days in order to entice better employees.

What is absurd though, is that employers can take a sick day from an employee even when they only take one day and receive no compensation. They can also take full day even when only paying their employees for a half day of work on sick days two and three. There is simply no explanation for this.

To address this problem, the Labor Committee approved for a first reading a bill (below) written by Uri Maklev and Moshe Gafni of United Torah Judaism. The bill would only allow employers to subtract sick days based on the amount paid for that sick day (.5 day for .5 pay and a full day for full pay). The bill should pass.


מספר פנימי: 578083

הכנסת העשרים


יוזמים:      חברי הכנסת           אורי מקלב
                                                 משה גפני




הצעת חוק דמי מחלה (תיקון –  ניכוי ימי מחלה), התשע”ו–2016

תיקון סעיף 2 1. בחוק דמי מחלה, התשל”ו–1976[1], בסעיף 2, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
    “(א1)  עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה ולא שולמו לו דמי מחלה בעד אותם ימים בשל כך שהוא אינו זכאי לתשלום לפי סעיף קטן (א), לא ייגרעו הימים האמורים ממכסת הימים שהעובד זכאי לה לפי סעיף 4; שולמו לעובד מחצית דמי המחלה ביום שבו הוא נעדר עקב מחלתו לפי סעיף קטן (א)(2), ייגרע חצי יום ממכסת הימים שהעובד זכאי לה לפי סעיף 4.”

דברי הסבר

סעיף 4(א) לחוק דמי מחלה, התשל”ו–1976, קובע כי תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד בו אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ-90 ימים, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה. כלומר, לפי סעיף זה, יש לנכות ממספר הימים שהעובד זכאי להם רק את הימים שבעדם שולמו לו דמי מחלה.

על פי סעיף 2(א) לחוק האמור, ביום הראשון למחלתו, העובד אינו זכאי לדמי מחלה, ביום השני והשלישי הוא זכאי למחצית דמי המחלה והחל מהיום הרביעי ואילך זכאי העובד לדמי מחלה מלאים. כוונת המחוקק היא שהיות שעל היום הראשון המעסיק אינו משלם דמי מחלה, לא ינוכה יום זה ממכסת הימים שבעדם זכאי העובד לתשלום דמי מחלה. כמו כן, בימים השני והשלישי, בהם המעסיק משלם לעובד את מחצית שכרו, ינוכה לעובד מחצית יום מחלה, ממכסת ימי המחלה הצבורה של העובד.

ישנם מעסיקים שגורעים לעובד את יום המחלה הראשון מהמכסה הכוללת של ימי המחלה להם זכאי העובד לתשלום, למרות שבפועל העובד אינו מקבל דמי מחלה עבור יום זה. כמו כן, מעסיקים מנכים לעובד יום מחלה מלא עבור הימים השני והשלישי, בהם העובד מתוגמל במחצית שכרו.

הצעת החוק מבהירה כי אין לגרוע מדמי המחלה בעבור ימים שעליהם לא שולמו לעובד דמי מחלה בכלל, וכי יש לגרוע מחצית יום בלבד בעבור הימים השני והשלישי, בהם משולמים לעובד דמי המחלה באופן חלקי.


הוגשה ליו”ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ’ באדר ב’ התשע”ו – 30.3.16



[1] ס”ח התשל”ו, עמ’ 206.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: